פסק-דין בתיק ת"א 569-09

1. לפניי תביעת שיבוב שהוגשה על-ידי המבטחת (להלן: "התובעת") לתשלום הכספים ששולמו על-ידה בגין הנזקים שנגרמו למשאית שבוטחה על-ידה, בתאונה שאירעה עקב ההתנגשות עם רכב מסוג סיטרואין (להלן: "הרכב הפוגע" ו/או "סיטרואין") שהיה נהוג על-ידי נתבע 1.

התביעה הוגשה נגד נהג הרכב הפוגע ונגד הבעלים של אותו הרכב.

2. לטענת התובעת, בתאריך 17/11/08, נהג המבוטח (להלן: "ניסים אלפסי" או "אלפסי") במשאיתו מכיוון איזור תעשיה בקריית גת לכיוון העיר אשקלון. בהגיעו לצומת הממוקם ברחוב ישראל פולק בקריית גת, החל בחציית צומת, תוך שאור ירוק דולק ברמזור בכיוון נסיעתו, כאשר מצידו השמאלי הגיח הרכב הפוגע, תוך שנהגו חוצה את הצומת באור אדום ובמהירות מופרזת. כתוצאה מכך הסיטרואין פגע בדופן המשאית וגרם לה נזק רב, כפי שעולה מחוו"ד שמאי שצורפה על-ידי התובעת.

3. לטענת הנתבעים, נסיבות התאונה שונות בתכלית מאלו המתוארות בכתב התביעה. לטענתם, התאונה אירעה עת הסיטרואין הנהוג על-ידי הנתבע 1 הגיע לצומת פלוגות לכיוון מזרח והחל בחציית הצומת באור ירוק. אותה עת, הגיעה לצומת המשאית מכיוון דרום לכיוון מערב וחצתה את קו העצירה באור אדום וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

הנתבעים אף הגישו תביעה שכנגד לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבם כתוצאה מההתנגשות עם המשאית, בהתאם לחווה"ד השמאית שצורפה מטעמם.

4. ניסים אלפסי, נהג המשאית, הצהיר כי הוא חצה את הצומת באור ירוק מלא כאשר לפתע הגיח לכיוונו הרכב הפוגע, תוך שנהגו חוצה את הצומת באור אדום.

בחקירתו הנגדית על תצהירו הצהיר אלפסי כי עת התקרב לצומת, הבחין באור אדום ברמזור ולכן האט את הנסיעה (עמ' 4 ש' 8). עוד העיד כי הרמזור התחלף לירוק כאשר הוא היה ממש בקו העצירה ולכן המשיך בנסיעה איטית מאד ונכנס לצומת - עד כדי מחציתה - ואזי אירעה התאונה.

אלפסי המשיך והעיד כי לא עצר בצומת אלא נכנס אליו בנסיעה איטית של כ-10 קמ"ש (ש' 15-17 באותו עמוד). עוד העיד כי במרחק של כ-50-70 מר' מהצומת הבחין באור אדום (עמ' 5 ש' 1) ולפיכך האט "עד הסוף" (ש' 3).

מר אלפסי עומת עם הודעתו בפני שוטר בסמוך לאחר התאונה (הוגש בהסכמת הצדדים), שם העיד (ש' 10 ואילך) : "... הגעתי לצומת עם כביש 35 הסתכלתי לעבר הרמזור וראיתי שבכוון נסיעתי דולק אור ירוק אז המשכתי בנסיעה לתוך הצומת במטרה לפנות שמאלה..." .

מר אלפסי השיב : "זה אותו דבר, אני הייתי על הרגל על הבלם והאוטו היה על סף עצירה, והאור התחלף לירוק" . כאשר נשאל אלפסי האם לפני חציית הצומת האור היה אדום או ירוק, השיב כי ברגע חציית הצומת האור היה ירוק "מלא" ולחיזוק גרסתו ציין כי מכיוון הגעת הרכב הפוגע הייתה משאית נוספת שעמדה באדום והנתבע 1 "חלף מאחורי המשאית" (עמ' 6 ש' 1-2), אם כי הוסיף, בהגינותו כי הבחין במשאית העומדת באדום רק לאחר התאונה (ש' 6).

באשר למיקום הפגיעה העיד אלפסי כי הפגיעה אירעה בארגז המשאית (עמ' 5 ש' 21).

5. נתבע 1 הצהיר כי בתצהירו כי הוא עבר את הצומת באור ירוק ואזי הגיחה לעברו המשאית וכך אירעה התאונה. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי לראשונה הוא ראה את האור הירוק ברמזור ממרחק של 80-100 מר' לפני הצומת (עמ' 8 ש' 7-9). הוא העיד כי פעם אחרונה הביט ברמזור שהיה ירוק כ-20 מר לפני הצומת (ש' 16) ובהמשך הסבירה כי 20 מר' הם הערכה שלו והמדובר למעשה במטרים סופרים (ש' 24-25). באשר למשאית הנוספת שלא הייתה מעורבת בתאונה, העיד הנתבע כי נסעה מימינו בעודו נוסע בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו והיא אף נכנסה לצומת (עמ' 9 ש' 3 ו-9-12). עוד העיד כי עת ששני הרכבים - הסיטרואין והמשאית הלא מעורבת - נכנסו לצומת ,הבחין במשאית נעצרת: "...ונכנסנו לצומת ואני רואה שהמשאית במהלך הנסיעה נכנסה לצומת ואני רואה שהנהג משאית נעצר, ולפתע המשאית המעורבת צצה לי" (ש/ 12). בהמשך עדותו הבהיר כי המשאית הלא מעורבת נעצרה בהיותה בתוך הצומת (ש/ 14). הנתבע לא זכר האם המשאית נכנסה לצומת לפניו או אחריו (ש' 26) אך ציין כי המשאית הלא מעורבת עצרה ברגע ההתנגשות עם המשאית המעורבת (עמ' 10 ש' 3). עוד העיד כי נהג המשאית הלא מעורבת סירב למסור את פרטיו בשל ההיכרות עם נהג המשאית המעורבת (ש' 4).

באשר למיקום הפגיעה, העיד מר ויצמן כי הפגיעה אירעה ב"עגלה" (עמ' 10 ש' 8).

מר אליסוף, שהיה הנוסע בסיטרואין חזר בחקירתו הנגדית על הודעתו בפני השוטר שנמסרה בסמוך לתאונה , לפיה נתבע 1 התקרב לצומת במהירות של 60 קמ"ש וכי כ-90 מ' מהצומת הוא ראה כי בכיוון הנסיעה דולק אור ירוק (עמ' 12 ש' 14-16) . עוד העיד מר אליסוף כי שוב הביט ברמזור לפני הכניסה לצומת במרחק של כ-20 מ' (ש' 19) וכי הרמזור היה ירוק (ש' 25). מר אליסוף אישר כי לא הביט ברמזור ברגע הכניסה לצומת אך התעקש כי הרמזור היה ירוק, שכן, לגרסתו, לא היה מספיק להתחלף לאדום מאחר ולפני המעבר לאדום, הרמזור מהבהב.

מר אליסוף העיד כי הסיטרואין נסע מהר יותר מהמשאית הלא מעורבת שנסעה מימינו (ש' 10) וכי הסיטרואין עקף את המשאית המעורבת וברגע התאונה היה לפניה (ש' 12). מר אליסוף אישר כי אינו יודע באיזו מהירות המשאית המעורבת נכנסה לצומת ואף לא האם היתה בעצירה או בנסיעה איטית (ש' 23). לעניין מיקום הפגיעה במשאית המעורבת העיד אליסוף, כי הסיטרואין פגעה בחלקה האחורי של הקבינה (ש' 26).

6. גרסת התובע, ככלל הייתה אמינה, עקבית והגיונית בעיני ביהמ"ש. חקירתו הנגדית של התובע נסובה, למעשה סביב נקודה אחת והיא - הסתירה לכאורה שבין הודעתו במשטרה לבין עדותו בביהמ"ש לעניין מצב הכניסה לצומת. כאמור, בחקירתו בביהמ"ש העיד התובע כי כאשר התקרב לצומת, הרמזור היה אדום ולפיכך האט את מהירות נסיעתו למינימום ואזי התחלף הרמזור לירוק. מעיון בהודעת התובע במשטרה בסמוך לתאונה שאירעה, התובע מסר כי "...הגעתי לצומת וראיתי שבכוון נסיעתי דולק אור ירוק אז המשכתי בנסיעה לתוך הצומת במטרה לפנות שמאלה...".

סתירה זו לאו סתירה היא שכן אלפסי לא נשאל על-ידי השוטר איזה אור היה ברמזור לפני שהחל בחציית הצומת ושאלה זו אף אינה רלוונטית לענייננו , שכן מה שחשוב היא באיזו אור חצתה המשאית את קו הצומת ולפי שתי הגרסאות - הן ההודעה בפני שוטר והן בעדות לפני ביהמ"ש - הרי שלגרסתו של התובע הצומת נחצתה באור ירוק.

הנהג העיד בתצהירו כי הביט ברמזור גם ברגע חציית הצומת וחצה כאשר ברמזור דולק אור ירוק "מלא", כהגדרתו. זאת, להבדיל מגרסתם של נתבע 1 ומר אליסוף, ששניהם העידו בהגינותם, כי ברגע חציית הצומת לא הביטו ברמזור אלא עשו זאת לפני כן. כך, מר אליסוף מסר לשוטר, בסמוך לתאונה כי הוא הביטו ברמזור כשהיה במרחק של כ-90 מר מהצומת כאשר מהירות הנסיעה היתה כ-60 קמ"ש.

גם נתבע 1 מסר לשוטר כי הבחין ברמזור ירוק במרחק של כ 80-100 מר' והמשיך בנסיעה ואזי בתוך הצומת אירעה התאונה.